החלטה בתיק ת"א 26055-04-12

1.                              בפני שתי בקשות מטעם הנתבעות 1-2 במסגרת ההליכים המקדמיים שבין הצדדים: בקשה לצמצום ולמיקוד צו לגילוי מסמכים ספציפי שניתן ביום 4.8.13 (בקשה מס' 38), וכן בקשה לביטול החלטה מיום 24.10.13 על השלמת תשובות לשאלון והשלמת פרטים נוספים (בקשה מס' 53).

2.                              טרם בחינת הבקשות נציין, כפי שנכתב בהחלטה קודמת, כי המנוח אברהם יזדיאן ז"ל (להלן: " המנוח"), שעזבונו הוא התובע מס' 1 והתובעים מס' 2-5 הם יורשיו, נפטר ממחלת סרטן הריאות ביום 15.6.2012. עד למחלתו עבד המנוח במשך 25 שנה ככימאי אצל הנתבעת מס' 3 (להלן: " אגן"), שהיא חברה לפיתוח ושיווק חומרי הדברה. במהלך עבודתו של המנוח אצל אגן, הוא ביצע מדי שנה בדיקות תקופתיות בבית החולים תל השומר, שבמסגרתן, כך נטען בכתב התביעה, לא אותרו הסימנים המעידים על מחלתו. עוד נטען בכתב התביעה כי המנוח שטופל בבית החולים איכילוב אובחן באיחור, אשר בגינו לא ניתן היה לטפל ביעילות במחלה בשלב שבו נתגלתה. התביעה שלפני מופנית אפוא כלפי אגן, מעסיקתו של המנוח, בגין חשיפתו לחומרים מסרטנים במסגרת עבודתו; כלפי הנתבעת מס' 1 (להלן: " המדינה") המפעילה את בית החולים תל השומר, וכלפי המדינה והנתבעת מס' 2 (להלן ביחד: " הנתבעות") המפעילות את בית החולים איכילוב.

בקשה לצמצום ולמיקוד צו לגילוי מסמכים ספציפי (בקשה מס' 38)

3.                              במסגרת ההליכים המקדמיים, ולאחר קבלת עמדותיהם המפורטות של הצדדים, התקבלה חלקית בקשת התובעים לגילוי מסמכים ספציפי. במסגרת ההחלטה מיום 4.8.2013, ומהנימוקים שפורטו בה בהרחבה, ניתן צו המורה למדינה ליתן תצהיר גילוי מסמכים המתייחס לדו"חות פיקוח מטעמה בקשר לאגן, תקנים שהוחלו על אגן ומחקרים שנערכו על ידי המדינה ועבורה בעניין החומרים המשמשים את אגן. יוטעם, כי היקפו של הצו שניתן הינו מצומצם ביחס לצו שנדרש במקור על ידי התובעים, וכן כי הצו צומצם בשנית במסגרת ההחלטה, בכך שהוריתי כי הדרישה לגילוי המסמכים תופנה ליחידות מוגדרות במשרדי הממשלה שאותן יציינו התובעים במפורש ולא באופן גורף.

4.                              הבקשה דנן הינה בקשתן של הנתבעות (ולמעשה בקשת המדינה בלבד, אליה הופנה הצו), לפיה יצומצם עוד צו גילוי המסמכים שניתן. על פי הנטען בבקשה, בהתאם להחלטה הקודמת ביקשו התובעים לקבל את המסמכים מאגפים שונים במשרד הכלכלה, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ומשרד הבריאות. המדינה טוענת, כי מברור שנערך עם הגורמים הרלוונטים במשרדים האמורים עולה כי לא ניתן למלא אחר הצו במתכונתו הנוכחית מאחר שהוא רחב מדי ואינו ספציפי, באופן שאינו מאפשר לבצע חיפוש יעיל וממוקד, ויוצר הכבדה בלתי סבירה על המדינה. לפיכך, ועל מנת שיתאפשר חיפוש ענייני, כלשונה, מבקשת המדינה לצמצם את הצו בשלושה היבטים:

א.       הגבלת מספר השנים לגביהן מבוקש לאתר חומר רלוונטי - המדינה מציעה להגביל את הצו לשלוש השנים טרם הופעת הממצא הראשוני אצל המנוח, ולחלופין לתקופה של 7 שנים בהתאם להוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1988 (להלן: " חוק חופש המידע");

ב.        מיקוד החומרים לגביהם מבוקש המידע. המדינה טוענת כי אגן הינה יצרן המייצר מאות מוצרים ותכשירים, ולפיכך יש לצמצם את הצו אך ורק לחומרים ולתכשירים בהם עסק המנוח במסגרת עבודתו.

ג.           הגדרת החוקים והתקנים הרלוונטיים אליהם מתייחס הצו, שכן עבודתו של מפעל בסדר גודל של אגן מוסדרת בשורה ארוכה של חוקים בתחומים שונים.

5.                              לתמיכה בבקשה צירפה המדינה (ורק לאחר החלטה נוספת שחייבה אותה לעשות כן) את תצהיריהן של גב' מיכל ריבלין, הממונה על חופש המידע וראש אגף פניות ציבור במשרד להגנת הסביבה, ושל גב' מירה זליגר, מפקחת עבודה אזורית במשרד הכלכלה. בשני התצהירים נטען כי לאור גודלו של מפעל אגן ומורכבות עבודתו קיימת כמות גדולה מאד של מסמכים, הנפרשים לאורך שנים רבות, וכי איתור ומיון מסמכים אלו יכבידו הכבדה בלתי סבירה על עבודת המשרדים. לפיכך, ללא מיקוד המבוקש לא ניתן יהיה לבצע את החיפוש ולפעול להעברת התיעוד הרלוונטי.

6.                              התובעים מתנגדים לקבלת הבקשה, וטוענים שיש לדחותה על הסף, שכן זו מהווה למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת, אשר נענית רק במקרים נדירים ביותר, כאשר חל שינוי נסיבות או טעות טכנית של בית המשפט - דבר שלא מתקיים בענייננו . עוד טוענים התובעים, כי כל המידע הנכלל בגדר הצו הינו רלוונטי להוכחת תביעתם. באשר לצמצום מספר השנים ביחס אליו חל הצו, נטען כי מאחר ותקופת החביון של מחלת הסרטן מתחילה מרגע תחילת החשיפה לחומר המסרטן ומסתיימת בתאריך אבחון המחלה, לא ניתן לצמצם את המידע הנדרש לרגע מסוים, שכן חיוני לדעת לאלו חומרים נחשף המנוח לאורך כל שנות עבודתו באגן. לטענתם ההפניה בענין זה לחוק חופש המידע כלל אינה רלוונטית, שכן גם שם מגבלת הזמן חלה אך ורק לגבי מידע שאיתורו כרוך בקושי של ממש, ומכל מקום, בהליך אזרחי השיקול המרכזי הינו הרלוונטיות של הדרישה להליך. אשר לחומרים לגביהם מבוקש המידע, טוענים התובעים כי כפי שאף הוזכר בחוות הדעת המומחה מטעמם, ייתכן שהמנוח נחשף לא רק לחומרים עמם עבד באופן ישיר, אלא גם לחומרים אחרים המצויים בבניין, בשל מעבר אדים וגזים דרך תעלות אוורור, ולפיכך על מנת לאמוד את החשיפה האפשרית יש לקבל מידע מלא בגין כל החומרים בהם נעשה שימוש ואותם מייצרת אגן. לגבי הגדרת החוקים והתקנים הרלוונטיים טוענים התובעים כי הפרתם של אלו מהווה יסוד מרכזי בעוולת רשלנות והפרת חובה חקוקה, ולפיכך הכרחי לגלות את כל המידע הנובע מתקנים והוראות חוק אלו. התובעים הוסיפו והגיבו לתצהירים מטעם הנתבעות, והם טוענים כי התצהירים מעלים טענות כלליות ואמורפיות, מבלי להבהיר מדוע נוצר עומס עבודה רב כל כך. כן מצביעים הם על תהיות רבות בתצהירים אלו, כגון העובדה כי תצהירה של גב' ריבלין כולל התייחסות להיתרי רעלים, שלא נזכרו בצו, אולם השמיט כל התייחסות לדו"חות פיקוח ומחקרים שנערכו על ידי המדינה. לגבי תצהירה של גב' זליגר נטען כי הטענה להכבדה בלתי סבירה אינה תואמת את עמדתו של משרד הכלכלה כפי שבוטאה בתכתובות קודמות.

7.                              בתשובתן לתגובה טוענות הנתבעות כי הן אינן משיגות מהותית על הצו שניתן, אלא שלאור הקשיים שנתקלו בהם ביישומו, הן מבקשות כי הצו ימוקד באופן שיאפשר ביצועו. עוד נטען כי הנטל להראות לאלו חומרים נחשף המנוח מוטל על התובעים, וכי ממילא הצו שניתן הינו רחב בהרבה שכן הוא נוגע לכלל החומרים המשמשים את אגן.

8.                              לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, למעט בקשר למידע הנוגע לחומרים השונים שבשימוש אגן.

9.                              ראשית יצוין, כי לצדדים ניתנה ההזדמנות לשטוח את מלוא טענותיהם בעניין זה במסגרת הדיון בבקשה המקורית. אף שזו כללה דרישה למסמכים ומידע בהיקף נרחב, המדינה לא טענה שם לקיומו של קושי באיסוף המידע, ואף הצמצום של הצו שנתבקש ליחידות מוגדרות במסגרת המדינה נעשה  ביוזמת בית המשפט. לאור זאת, ייתכן והיה מקום לדחיית הבקשה על הסף, שכן לא נטען לשינוי נסיבות כלשהו. טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בעובדה כי זו הוגשה במקור ללא תצהיר כלשהו התומך בטענות העובדתיות שבה.

10.                          מכל מקום, מאחר ומטרת ההליכים המקדמיים היא קידום היעילות וההגינות הדיונית (רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, (26.5.2013) פסקה 9 וההפניות שם), ולאור הטענה כי התברר שהצו שניתן איננו ישים, החלטתי לאפשר למדינה להשלים תצהירים מטעמה, ולדון בבקשה לגופה. אף לגוף הבקשה יש מקום לדחות את מרבית טענות המדינה.

11.                          באשר לצמצום הנוגע למימד הזמן, הרי שהצדק עם התובעים בכך שהמבחן לבחינת הדברים במסגרת הליכי גילוי מסמכים הינו מבחן הרלוונטיות (ר' רע"א 9322 Gerber Products Company  נ' חברת רנדי בע"מ, (15.10.2008) פסקה 7). הסעיף בחוק חופש המידע אליו הפנתה המדינה איננו יכול לסייע לה, שכן חוק חופש המידע עוסק במאטריה מנהלית ולא בהליך הגילוי בתביעה אזרחית. בחינת נסיבות העניין מעלה, כי אכן לשם בירור אחריותה של אגן למחלתו של המנוח, התקופה הרלוונטית הינה כל תקופת העסקתו, גם אם זו ארוכת שנים - זאת לאור טיבה של מחלת הסרטן ותקופת החביון וההתפתחות האפשרית שלה. אינני סבור כי יש רלוונטיות לעובדה שמדובר בדרישת מסמכים מנתבע אחד בכדי לבסס טענות כלפי נתבע אחר, או שיש בדבר משום "מסע דיג" פסול (לעניין זה ר' פסקאות 13-14 להחלטתי מיום 4.8.2013). לאור זאת אינני יכול להיעתר לבקשה לצמצום הצו בהיבט זה.

12.                          אשר לצמצום המבוקש בנושא ההיתרים והחוקים הרלוונטיים, אף לאחר עיון בתצהירים מטעם המדינה, לא שוכנעתי בטענתה כי מדובר בהכבדה כזו, עד שלא ניתן למלא את הדרישה. כל משרד בתחומי אחריותו ממילא עוסק באופן רציף באכיפה הרלוונטית של הוראות החוק והתקנים ביחס לאגן, וניתן לשער שעצם ריכוזם ופירוטם ברשימה איננו מהווה מעמסה אשר לא ניתן לעמוד בה. מנגד, אין ספק שהוראות אלה עשויות להיות רלוונטיות להוכחת אחריות בנזיקין, בין ברשלנות ובין בהפרת חובה חקוקה, ולפיכך אין מקום לצמצום הצו גם בעניין זה.

13.                          שונים פני הדברים בכל הנוגע לבקשת מיקוד הצו ביחס למידע שעניינו החומרים השונים בהם משתמשת אגן. פעילותה של אגן מביאה לכך שהיא עוסקת ומייצרת מאות חומרים רבים ושונים. בנסיבות אלו, ההכבדה הכרוכה באיתור, איסוף ועיבוד החומר הקיים ביחס לכל החומרים האמורים איננה עומדת בקנה אחד עם התועלת שעשוי מידע זה להביא לתובעים, בהתחשב בכך שנטל הראיה בדבר ההיחשפות לחומר מוטל עליהם. לאור זאת, סביר להניח כי החומר הרלוונטי נוגע בעיקר לחומרים אליהם היה עלול המנוח להיחשף בעבודתו במעבדה לכל אורך שנות עבודתו, אך לאו דווקא מעבר לכך. בעניין זה, אינני סבור כי ההשערות המפורטות בחוות דעתו של פרופ' יעקב שכטר מספיקות בכדי להטיל נטל כה כבד על הנתבעות. עם זאת, במידה וקיימת לתובעים סברה מבוססת בדבר חומרים ספציפיים נוספים שהמנוח היה עלול להיחשף אליהם מסיבה מסוימת, קמה להם הזכות לדרוש מידע לגבי אותו חומר. לפיכך, מצאתי מקום להורות כי הצו ימוקד כך שהמדינה תמסור את החומר המפורט בהחלטתי הקודמת אך ורק ביחס לחומרים אשר היו במעבדה בה עבד המנוח לאורך שנות עבודתו (ודוק - במעבדה כולה, ולא רק החומרים בהם עסק באופן ישיר בתחנת העבודה שלו), וכן ביחס לכל חומר נוסף שאותו יציינו התובעים במפורש, תוך שהם מסבירים מהי הרלוונטיות האפשרית שלו לבירור העניין. רשימה מפורטת של חומרים נוספים אלו תועבר למדינה בתוך 30 יום. המידע יימסר בתוך 60 יום לאחר מכן.

בקשה לביטול החלטה להשלמת תשובות לשאלון ופרטים נוספים (בקשה מס' 53)

14.                          הבקשה הנוספת מטעם הנתבעות המונחת לפני נוגעת לבקשות למתן פרטים נוספים ותצהירי תשובות לשאלונים, אשר נשלחו על ידי התובעים לנתבעות ביום 18.4.2013. הנתבעות שלחו פרטים נוספים ביום 6.6.2013 וכן תשובות לשאלון ביום 17.7.2013, ואולם התובעים ביקשו בעקבות תשובות אלו פרטים נוספים ומלאים יותר, וכן דרשו כי התשובות לשאלון ייחתמו בפני עורך דין כנדרש. לאחר שלא נתקבלה כל תגובה לדרישתם והתראותיהם של התובעים, פנו לבית המשפט בבקשה למתן החלטה  כי הפרטים הנוספים יימסרו וכי התצהירים יאומתו בפני עורך דין (בקשה מס' 35). אף לבקשה זו לא הגיבו הנתבעות, ולאחר שהומצאו אישורי מסירה ותצהירים בדבר מסירת כתבי בי הדין, ניתן צו כמבוקש על ידי התובעים ביום 24.10.2013. הבקשה דנן הינה לביטולו של הצו האמור.